ב''ה
מעלת הענווה

מדת הענווה היא המדה המעולה מכל שאר המדות, ובמדה זו ישיג האדם כל האושר והטוב בגופו בממונו ובנפשו.

בגופו: כי על ידי הענווה תהיה רוחו נמוכה עליו, ולא יבוא לידי כעס, שהכעס משחית הגוף כמו שכמה אנשים מתו או הסתכנו על ידי הכעס. וכן תצילהו הענווה מהקנאה התאוה והכבוד שמוציאים את האדם מן העולם. (פרקי אבות ד,כח)

בממונו: על ידי הענווה יהיה האדם נוח לבריות ורצוי להם וכולם משתדלים להתקרב אליו ולעשות עסקים עימו, וכן אם יהיה לו מריבה עם זולתו לא יהיה מפסיד ממונו – כדרך הגאותנים - רק בשביל להגיד אני נצחתי.

בנפשו: על ידי הענוה ישיג האדם הידיעות הנחוצות לו וחכמת התורה לפרטיה כי לא יבוש ולא יכלם מלשאול גם מהקטן ממנו בחכמה להודיעו מה שלא ידע.

וכן אינו חושב את עצמו שכבר השלים ידיעותיו בתורה ובחכמה ככל הראוי, שאם יחשוב כן יהיה תמיד מאבד ומפסיד מחכמתו ומידיעותיו, אך על ידי הענוה אינו מחשיב חכמתו וידיעותיו לכלום ואז הוא תמיד מתעלה ומוסיף במעלות החכמה. וגם על ידי הענוה תהיה נפשו זכה וטהורה להשיג את שלימות הנפש.

וכן: הגאותן אינו מוכן להכיר בכך שטעה, ויתירה מזו הוא מנסה להסביר שדרכו השלילית היא הנכונה, כשהוא נתקל בדבר המחייבו לבטל את מאוויו האישיים הוא מוצא צידוקים לדרכו, גאותו חוסמת בפניו את דרך התשובה. מה שאין כן העניו אינו מחפש את ההצדקה האישית ואינו מתבייש להודות בטעויותיו ובחולשותיו, לכן קל לו לעשות חשבון צדק על מצבו הרוחני ולתקן את דרכיו.

נוסף לכך: הענוה גורמת לשמחה, כי הגאותן חושב שהרבה יותר ממה שיש לו מגיע לו מן השמים  לפי מהותו הנעלה בעיני עצמו, ולכן הוא תמיד עצב. אמנם העניו הוא תמיד בשמחה שלימה כי אינו מחשיב את עצמו שמגיע לו משהו ומה שיש לו הוא מתנה משמים. וגם במה שחסר לו אינו נעצב כי אינו מחשיב את עצמו שמגיע לו משהו וגם כי מצד ענוותו אינו מושקע ברדיפת המותרות אלא מסתפק במועט.

(רבי כלפון משה כהן אב בית דין ג'רבא שבתוניס, נפטר ה'תש''י – 1950 – קטע 'וכן' הוא מהרבי האחרון מחב''ד. וקטע 'נוסף לכך' הוא מרבי יוסף יצחק המנהיג השישי לבית חב''ד)

 

 

                                 

 

 
חדשות ועדכונים
ברכישת שני מוצרים:
הנחה של 20% למוצר

ברכישת שלושה מוצרים:

הנחה של 30% למוצר


צור קשר